גזר דין בתיק ת"פ 776-11-10

א.         תמצית הכרעת הדין

ביום 17.02.2011 הרשעתי את הנאשם, בהמשך להודייתו בכתב האישום המתוקן, בעבירות של נשיאה והובלת נשק -לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין.

מכתב האישום המתוקן ומהודיית הנאשם עולה כדלקמן:

בתאריך 15.10.2010 בשעה 23:30, שהה סקר נסאר (להלן: "המתלונן"), יחד עם חבריו ובהם ראאד נסאר בסמוך לביתו של מאהר נסאר בעראבה.

למקום הגיע וואפי חילו, אחיו של הנאשם, ובינו לבין ראאד היו חילופי דברים. המתלונן התערב בנעשה וביקש מוואפי לעזוב את המקום.

בהמשך לכך, הגיע הנאשם למקום, כשהוא נושא ומחזיק באקדח בלא רשות על פי דין. הנאשם קרא למתלונן והמתלונן הלך לעברו. הנאשם אמר למתלונן כי: "מי שמדבר אל אחי וואפי הוא לא יחיה והוא מניאק". לאחר מכן התפתח מאבק בין הנאשם למתלונן, במהלכו שלף הנאשם את האקדח וירה מספר יריות, אשר אחת מהן נורתה לכיוונו של המתלונן, פגעה בכתפו הימנית וגרמה לו לחבלה חמורה.

חבריו של המתלונן התערבו בנעשה והנאשם הלך מהמקום.

כתוצאה מהאמור לעיל, נגרם למתלונן פצע כניסה בצד הקדמי של הכתף עם סימני כוויה, ופצע יציאה בצד האחורי של הכתף. המתלונן אושפז בבית החולים למשך יומיים, שם בוצעו לו, בין היתר, שטיפה, הטרייה של הפצע, נקז וחבישה בהרדמה מקומית.

ב.   תסקיר שירות המבחן

הנאשם, כבן 36, נשוי ואב לארבעה ילדים בגילאי 4-10 שנים. אשתו, כבת 28 עקרת בית. בתסקיר מפורטות נסיבותיו המשפחתיות של הנאשם וכן בעיות בריאותיות מהן סובלים הנאשם וחלק מאחיו.

זה לו לנאשם מעצרו הראשון, ומעורבות בפלילים זרה לו.

לדעת קצינת המבחן, ניכר כי הנאשם, עוד משחר ילדותו, שם את צרכי בני משפחתו לפני צרכיו האישיים, וכך גם באירוע נשוא דיוננו. בדרך זו, בה הנאשם ממוקד באחר ובעזרה לו, הוא פועל באופן אימפולסיבי ומתקשה להפעיל שיקול דעת. מחד, הנאשם קיבל אחריות, הביע אמפטיה כלפי המתלונן ותובנות באשר להשלכות מעשיו. מאידך, קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם מתקשה להתבונן בעצמו, להתרכז בבדיקת ובשקילת מעשיו החמורים, גם בדיעבד.

אליבא דקצינת המבחן, קיים סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, אם הנאשם לא יטופל.

קצינת המבחן התלבטה בנוגע להמלצה בעניינו של הנאשם. מחד, מדובר בעבירה ראשונה, הנאשם נזקק טיפולית והסברה היא, כי יוכל להיעזר בתהליך טיפולי לצורך קבלת כלים ואלטרנטיבות לשליטה עצמית בעתות לחץ. מאידך, מדובר בעברות חמורות ומסוכנות, שמקימות צורך בהשמת גבולות ברורים עבור הנאשם, למען לא יישנו הדברים בעתיד. כמו כן, לענישה הרתעתית יש חשיבות גמולית עבור הנאשם, באם ייענש באופן מוחשי.

בנסיבות המתוארות, נמנעה קצינת המבחן מליתן המלצה חד משמעית. יחד עם זאת ציינה קצינת המבחן, כי היה ובית המשפט ימצא לנכון להעדיף את ההליך השיקומי, אזי יש לכלול בתהליך השיקום העמדת הנאשם תחת צו טיפולי למשך שנה וחצי (אם לא ירצה עונש מאסר), יחד עם פיצוי משמעותי לקורבן.

ג.  ראיות לעניין העונש

ב"כ המאשימה הגישה גיליון רישום פלילי של הנאשם ממנו עולה, כי הנאשם הורשע בשנת 2009 בעבירה לפי חוק התכנון והבניה (ת/ע/1). כמו כן הגישה התובעת תמונות של המתלונן המתעדות את פציעתו (ת/ע/2), טופס קבלה רפואית (ת/ע/3) וכן סיכום אשפוז (ת/ע/4). עוד הגישה, הצהרת נפגע (ת/ע/5).

ב"כ הנאשם הגיש הסכם סולחה שנערך בין הנאשם למתלונן.

ד.         טיעוני ב"כ הצדדים